אמר רבי נחוניא בן הקנה: עשר ספירות בלימה — עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה. מנין שהן עשר? כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. ומה הם עשרת המאמרות? "בראשית" אף הוא מאמר, שנאמר "בדבר ה' שמים נעשו". הרי שעשר המידות שבהן הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו הן עשר, והן יסוד כל הבריאה.
שאלו תלמידיו: מהן הספירות? אמר להם: משל למלך שהיה לו עשר אוצרות. כל אוצר מלא דברים אחרים — זה זהב, זה כסף, זה אבנים טובות, זה בשמים, וכן כולם. כשרצה המלך להראות את עושרו, פתח אוצר אחד ואחר כך את השני, וכן הלאה. כך הקדוש ברוך הוא — עשר ספירותיו הן עשר אוצרות, וכל אוצר מגלה פן אחר של מלכותו.
אמר רבי ברכיה: הספירה הראשונה — היא כתר עליון, מחשבה קדומה שקדמה לכל דבר. אין מחשבת אדם יכולה להשיגה, כי היא למעלה מכל השגה. משל למה הדבר דומה? לאדם שמנסה לראות את מקור השמש — אם יביט ישירות יתעוור, אבל יכול לראות את אורה דרך דברים אחרים. כך הכתר — אי אפשר להסתכל בו ישירות, אלא דרך הספירות שתחתיו.
הספירה השנייה — חכמה, שהיא ראשית הגילוי. מן הכתר יצאה נקודת החכמה כברק היוצא מתוך חשך. והיא נקראת "ראשית" שנאמר "ראשית חכמה" — היא הנקודה הראשונה שממנה מתפשט הכל, כזרע שבתוכו גנוז כל העץ על ענפיו ופירותיו.
הספירה השלישית — בינה, שהיא ההתפשטות של החכמה. אם החכמה היא הנקודה, הבינה היא המרחב. משל לנהר שמקורו במעיין — המעיין הוא החכמה, הנהר הוא הבינה, ושבעת הנחלים שיוצאים מן הנהר הם שבע הספירות התחתונות. וזהו שאמר הכתוב "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה" — תבונה היא הבינה שדולה מן העמקים.
אמר רבי רחומאי: שבע ספירות תחתונות הן שבע מידות שהקדוש ברוך הוא מנהיג בהן את עולמו בגלוי. חסד — שפע ונתינה בלא גבול. גבורה — דין וצמצום, שבלעדיו לא יכול העולם לעמוד. תפארת — הרחמים הממזגים בין חסד לגבורה, כמלך שמושל ברחמים. נצח — נצחון והתגברות, כוח ההמשכה שאינו פוסק. הוד — הדר והודאה, הכרת הנברא בבוראו. יסוד — הצינור המחבר בין העליונים לתחתונים, כעמוד שהעולם עומד עליו. מלכות — שהיא הכלי המקבל את כל השפע ומחלקת אותו לכל הנבראים.
שאלו: וכיצד יתכן שעשר ספירות והבורא אחד? אמר להם: משל ללהבה הקשורה בגחלת. הלהבה היא חלק מן הגחלת, ואף על פי שצבעיה רבים — כחול ואדום ולבן וירוק — הכל להבה אחת, והכל קשור בגחלת אחת. כך הספירות — כולן מאוחדות בבורא ית' ואינן נפרדות ממנו כלל. אין הספירות אלוהות נפרדות חלילה, אלא גילויים שונים של אחדות אחת.
אמר רבי אמורא: ולמה נקראו "ספירות"? מלשון ספיר, שהוא אבן מאירה ושקופה. כשם שאור השמש עובר דרך אבן הספיר ומתפצל לגוונים שונים — כך אור אין סוף עובר דרך הספירות ומתגלה בדרכים שונות. גוון אחד לחסד, גוון אחד לגבורה, ועוד ועוד. אבל האור עצמו אחד הוא.
דבר אחר: "ספירות" מלשון סיפור — שהן מספרות כבוד הבורא, כמו שנאמר "השמים מספרים כבוד אל". כל ספירה מספרת על הבורא בדרכה שלה, כפרקים בספר אחד גדול. ויש אומרים "ספירות" מלשון ספירה ומניין — שהן עשר, ובמניין הזה מתוקן הכל.
אמר רבי נחוניא: הזהרו בדבר הזה — הספירות אינן הבורא עצמו, ואינן נפרדות ממנו. אינן הוא, ואינן זולתו. זהו סוד עמוק שאין לו משל שלם בעולם הזה. כל משל שנמשול — משל הלהבה, משל הספיר, משל המעיין — אינו אלא קירוב אל האמת, ולא האמת עצמה. מי שרוצה להשיג עניין זה, ישתוק וישמע, ויכוון לבו למעלה.