אמר רבי ברכיה: כיצד ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו? כאדם הנוטע זרע בארץ — הזרע הוא האור הראשון, והארץ היא החלל שנפנה לקבלו. מה עשה? צמצם את אורו ופינה מקום, ובתוך אותו מקום זרע את זרע הבריאה. וכל מה שאנו רואים — שמים וארץ, ימים והרים, בריות ויצורים — הכל צמח מאותו זרע ראשון.
שאלו: ומה היה קודם הבריאה? אמר להם: אל תשאלו מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור. אבל דבר אחד דעו — שהקדוש ברוך הוא ואורו מלאו הכל, ולא היה מקום פנוי. וכשרצה לברוא, צמצם עצמו כביכול ופינה מקום לעולמות. וזהו רמז הכתוב "מקימי מעפר דל" — שמן העפר, מן הצמצום, הקים את העולם.
אמר רבי אמורא: במה ברא? באותיות. שנאמר "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" — "דבר" הוא אותיות, "רוח פיו" הוא הכוח שמחיה את האותיות. כשהקדוש ברוך הוא אמר "יהי אור" — שלוש מילים אלו הן עצמן הכוח שברא את האור. לא שהמילים תיארו דבר שקרה, אלא שהמילים עצמן הן המאורע.
ולפיכך נקראת הבריאה "עשרה מאמרות" — עשר פעמים שאמר הקדוש ברוך הוא ונברא משהו. כל מאמר הוא כלי שבו ירד האור ונתלבש בצורה. המאמר הראשון — "בראשית" — הוא המאמר הכולל, שבו גנוזים כל שאר המאמרות, כזרע שגנוז בו כל העץ.
אמר רבי רחומאי: בוא וראה סוד הבריאה — שלושה יסודות יש: אש, מים ורוח. מים מלמעלה ואש מלמטה, ורוח מכריע ביניהם. מן המים נעשו השמים, מן האש נעשתה הארץ, ומן הרוח נעשה האוויר שביניהם. וכשם שבגוף האדם יש שלושה יסודות אלה — כך בכל הבריאה כולה.
שאלו: ומדוע ברא הקדוש ברוך הוא את העולם? אמר להם: אמרו חכמים "בשביל התורה שנקראת ראשית, ובשביל ישראל שנקראו ראשית". אבל עומק הדבר הוא — מפני שטבעו של הטוב להיטיב. הקדוש ברוך הוא שהוא הטוב המוחלט, רצה שיהיו נבראים שיוכלו לקבל את טובו. ומה הטוב שלו? האור — שנאמר "טוב ה' לכל".
אמר רבי נחוניא: סוד הבריאה רמוז בפסוק "כולם בחכמה עשית" (תהלים קד, כד). "בחכמה" — באות י' שהיא ראשית החכמה. מנקודה קטנה זו התפשט הכל. כיצד? כשזורקים אבן למים, מתפשטים גלים בעיגולים הולכים וגדלים. כך מנקודת החכמה התפשטו עיגולי הבריאה — עולם אחר עולם, מדרגה אחר מדרגה, עד שהגיע לעולם הזה הגשמי שבו אנו יושבים.
דבר אחר: שבעה רקיעים ברא הקדוש ברוך הוא, ובכל רקיע כוחות ומלאכים. ושבעה רקיעים כנגד שבע ספירות תחתונות — כל רקיע מקבל שפע מן הספירה שכנגדו ומשפיע למטה ממנו. עד שהשפע מגיע לעולם הזה, עובר שבע מדרגות של התלבשות, ובכל מדרגה מתעבה ומתגשם עוד מעט.
אמר רבי ברכיה: ולמה ברא שמים וארץ ולא ארץ ושמים? מפני שהשמים הם הנותן והארץ היא המקבלת. והנותן תמיד קודם למקבל, כאב שקודם לבן. אבל בפסוק אחר כתוב "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" — ארץ קודמת, ללמדך שבמחשבה הארץ קדמה — שהסוף הוא הראשון במחשבה, כבונה שחושב על הבית שרוצה לבנות לפני שמניח את היסודות.
כלל הדברים: כל הבריאה כולה אינה אלא דיבורו של הקדוש ברוך הוא שנתלבש בלבושים. וכל הלבושים — גשמיים ורוחניים — אינם אלא מסכים שדרכם מתגלה אור הבורא בדרגות שונות. מי שמסתכל בלבוש בלבד רואה עולם גשמי, ומי שמסתכל דרך הלבוש רואה את האור שבתוכו.