אמר רבי רחומאי: מהו שכתוב "דור הולך ודור בא" (קהלת א, ד)? וכי לא היה צריך לכתוב "דור בא ודור הולך"? אלא ללמדך שאותו דור שהולך הוא עצמו הדור שבא — שהנשמות חוזרות ומתגלגלות מדור לדור. כשדור הולך מן העולם, נשמותיו חוזרות ובאות בדור שאחריו, ללבוש גוף חדש ולתקן מה שפגמו.
שאלו: ומנין שהנשמה מתגלגלת? אמר להם: משל למלך שנטע כרם ובו גפנים רבות. יש גפן שעשתה פרי טוב, ויש שעשתה פרי רע, ויש שלא עשתה פרי כלל. מה עושה המלך? עוקר את הגפנים שלא עשו פרי, מטפל בהן, ושותל אותן מחדש. אם בפעם השנייה עשו פרי — מוטב, ואם לאו — שותל פעם שלישית. כך הנשמה — אם לא תיקנה מה שצריכה, חוזרת ומתגלגלת עד שתשלים את תיקונה.
אמר רבי אמורא: ולמה מתגלגלת הנשמה? מפני שבאה לעולם הזה עם ייעוד מסוים — מצוות שעליה לקיים, מידות שעליה לתקן, ותיקונים שעליה להשלים. אם לא השלימה בפעם הראשונה, חוזרת ומנסה שוב. וזהו "חסד ה'" — שאינו מוותר על הנשמה ונותן לה הזדמנויות חדשות.
שאלו: וכמה פעמים מתגלגלת הנשמה? אמר להם: אמרו חכמי האמת — עד שלוש פעמים, שנאמר "הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלש עם גבר" (איוב לג, כט). ויש אומרים שאין גבול, שהדבר תלוי בתיקון. ומכל מקום, הקדוש ברוך הוא אינו מניח לנשמה לאבוד, כרועה שמחפש את צאנו האובדת.
אמר רבי ברכיה: ומה הוא מקור הנשמה? הנשמה חצובה מתחת כסא הכבוד, ממקום טהור ונעלה. כשיורדת לעולם הזה, היא כנסיכה שירדה ממעונות מלך לשוק — לבושה משתנה, שפתה משתנה, אבל מהותה נשארת. ואף כשהיא בתוך הגוף, חלק ממנה נשאר למעלה ואינו יורד כלל, כחבל שקצהו קשור למעלה.
דבר אחר: חמש דרגות יש בנשמה — נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. נפש היא החיות הבסיסית שבגוף, המשותפת לכל בעלי חיים. רוח — כוח ההרגשה והמידות. נשמה — כוח השכל וההשגה. חיה — דרגה עליונה שקשורה לחכמה האלוהית. יחידה — הניצוץ הפנימי ביותר, שהוא חלק אלוה ממעל. לא כל אדם זוכה לגלות את כל הדרגות, אבל כולן קיימות בו.
אמר רבי נחוניא: ולמה אין הנשמה זוכרת מה שהיה לה בגלגול הקודם? מפני שאם היתה זוכרת, לא היתה יכולה לחיות בעולם הזה. משל לאדם שעבד בארמון המלך וגורש לכפר נידח — אם יזכור את כל הכבוד שהיה לו בארמון, ימות מצער. לפיכך הקדוש ברוך הוא ברחמיו מעלים את הזיכרון, כדי שהנשמה תוכל לעבוד את עבודתה בלא משא העבר.
שאלו: ואם אין זיכרון, כיצד תתקן הנשמה מה שפגמה? אמר להם: אף על פי שאין זיכרון מודע, יש זיכרון עמוק יותר. הנשמה מרגישה משיכה אל דברים מסוימים ודחייה מדברים אחרים — וזה מן הגלגול הקודם. מי שחטא בגזל, ירגיש משיכה עזה לנתינה. מי שפגם בדיבור, ירגיש צורך עמוק ללמוד תורה. הגוף אינו זוכר, אבל הנשמה יודעת את דרכה.
אמר רבי רחומאי: ומהי מנוחת הנשמה? כשגומרת את כל תיקוניה, עולה למקומה ויושבת בצל כנפי השכינה, נהנית מזיו אור אין סוף, ואין לה עוד צורך לחזור. וזהו שאמרו "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" — שכל נשמה תגיע בסופו של דבר לתיקונה השלם, ותנוח במנוחתה.
כלל הדברים: הגלגול הוא מחסדי ה' הגדולים — שאינו דוחה את הנשמה שפגמה, אלא נותן לה הזדמנות נוספת. כבעל שדה שזורע ורואה שיבולתו לא הצליחה — אינו עוזב את השדה, אלא חורש וזורע מחדש, עד שיצא יבול טוב. כך הקדוש ברוך הוא חורש וזורע את נשמות ישראל, עד שיוציאו פרי טוב ושלם.