אמר רבי רחומאי: מהו שכתוב "זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א, כז)? וכי לא היה יכול לברוא רק אחד? אלא ללמדך שכל הבריאה בנויה על יסוד של זכר ונקבה — נותן ומקבל, משפיע ומושפע. אין דבר בעולם שעומד לבדו, אלא הכל זוגות זוגות, והאחדות נוצרת דווקא מן הזוגיות.
שאלו: ומנין שגם למעלה יש בחינת זכר ונקבה? אמר להם: הכתוב אומר "כי שמש ומגן ה' אלהים" (תהלים פד, יב). "שמש" — זהו הנותן, ו"מגן" — זהו המקבל. השמש משפיעה אור, והמגן מקבל ומסנן ומחלק. כך בספירות — יש ספירות משפיעות ויש ספירות מקבלות, והכל צינורות שדרכם עובר האור האלוהי.
אמר רבי ברכיה: ומהי השכינה? היא בחינת הנוקבא שבאלוהות כביכול — מידת המלכות שמקבלת את השפע מכל הספירות ומחלקת אותו לעולם. ולמה נקראת "שכינה"? שהיא שוכנת עם ישראל בגלותם. משל למלכה שבעלה שלח אותה ללוות את בניה לארץ רחוקה — היא הולכת עמהם ואינה עוזבת אותם, אף על פי שמתגעגעת לארמון המלך.
דבר אחר: זכר ונקבה בבריאה — השמים הם זכר והארץ נקבה, הגשם הוא זכר והאדמה נקבה, הנשמה היא זכר והגוף נקבה. בכל מקום הנותן הוא זכר והמקבל הוא נקבה. ואין זכר בלא נקבה ואין נקבה בלא זכר — שכן אין נתינה ללא קבלה, ואין קבלה ללא נתינה.
אמר רבי אמורא: סוד גדול — שגם הנקבה היא נותנת. כיצד? המקבל מקבל את השפע ומעבד אותו ומוליד ממנו דבר חדש. כאדמה שמקבלת זרע ומצמיחה ממנו עץ ופרי — הפרי הוא חידוש שלא היה בזרע לבדו ולא באדמה לבדה. כך השכינה מקבלת את אור הספירות ומולידה ממנו את כל העולמות התחתונים.
שאלו: ומהו "ייחוד" שאומרים המקובלים? אמר להם: הייחוד הוא חיבור הזכר והנקבה למעלה — חיבור הקדוש ברוך הוא ושכינתו. כשישראל עושים רצון המקום, הם מחברים את המידות העליונות זו בזו, והשפע יורד לעולם בשלמות. וכשאינם עושים רצונו — כביכול יש פירוד, והשפע נחסם.
אמר רבי נחוניא: ולפיכך אמרו חכמים "כל הדר בלא אשה דר בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה". מפני שאיש בלא אשה הוא כגוף בלא נשמה, כשמש בלא ירח, כנותן בלא מקבל — חצי דבר ולא דבר שלם. הנישואין בעולם הזה הם השתקפות של סוד עליון — ייחוד הספירות.
דבר אחר: "ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה" (בראשית ב, כב). "ויבן" — מלשון בינה, שנתן לה בינה יתירה. ו"צלע" — צד, שהאישה אינה פחותה ואינה עליונה אלא צד אחר של אותו עניין. כשני צדדים של מטבע אחד — שונים בצורתם אך שווים בערכם ואי אפשר לזה בלא זה.
אמר רבי רחומאי: בוא וראה — כשאדם ואשתו שרויים בשלום, השכינה שורה ביניהם. אי"ש ואש"ה — יש בהם אותיות י' וה', שהן שם ה'. ואם אינם שרויים בשלום, אש אוכלתם — שנשארות אותיות אש ואש. הזכר והנקבה שלמטה הם כלי לגילוי הזכר והנקבה שלמעלה.
כלל הדברים: כל הבריאה בנויה על זיווגים — אור וכלי, פנימי וחיצוני, רוחני וגשמי. והתכלית היא שיתאחדו כולם ויהיו אחד, כפי שהם אחד בשורשם. כל פירוד הוא זמני ולצורך תיקון, וכל ייחוד הוא חזרה אל המקור. ולעתיד לבוא יתאחדו הזכר והנקבה באחדות שלמה, ויהיה ה' אחד ושמו אחד.