אמר רבי אמורא: מהי תפילה? אמרו חכמים "תפילות כנגד אבות תיקנום" — אברהם תיקן תפילת שחרית, יצחק תפילת מנחה, ויעקב תפילת ערבית. ומדוע שלוש? כנגד שלוש מידות: חסד, גבורה ותפארת. שחרית — חסד, שהבוקר הוא זמן השפע; מנחה — גבורה, שהצהרים הוא זמן הדין; ערבית — תפארת, שהלילה הוא זמן הרחמים שממזגים בין היום ובין הלילה.
שאלו: וכיצד עולה התפילה למעלה? אמר להם: משל לאדם ששולח מכתב למלך. המכתב עולה מיד ליד — מן השליח לשומר השער, מן השומר לפקיד, מן הפקיד ליועץ, עד שמגיע למלך. כך התפילה — יוצאת מפי האדם ועולה ממדרגה למדרגה, מספירה לספירה, עד שמגיעה לפני כסא הכבוד.
אמר רבי ברכיה: אבל לא כל תפילה עולה. תפילה שאין בה כוונה — כגוף בלא נשמה, כציפור שכנפיה קצוצות. הכוונה היא הכנפיים שבהן עולה התפילה. ומהי כוונה? שידע האדם לפני מי הוא עומד, ושיכוון לבו לאביו שבשמים. לא מספיק שפתיים — צריך לב.
שאלו: ומנין שהתפילה פועלת? אמר להם: הקדוש ברוך הוא קבע צינורות שדרכם יורד השפע לעולם. כשאדם מתפלל, הוא פותח את הצינורות מלמטה. כשם שפותחים ברז ומים זורמים — כך התפילה פותחת את שערי השמים ומוריד שפע. ולפיכך נקראת "עבודה שבלב" — שהיא עבודה ממש, כעבודת הכוהן במקדש שהיתה פותחת שערים.
אמר רבי רחומאי: ומדוע צריך האדם להתפלל, והלא הקדוש ברוך הוא יודע מה שהוא צריך? אלא התפילה אינה בשביל הקדוש ברוך הוא — היא בשביל האדם. כשאדם מתפלל, הוא הופך את עצמו לכלי שיכול לקבל. משל לאדם שרוצה לקבל מים מן הנהר — צריך להביא כלי. התפילה היא הכלי, והשפע הוא המים. בלא כלי — אין מה לקבל.
דבר אחר: סוד התפילה הוא ייחוד. כשאדם אומר "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" — הוא מייחד את שם ה', מחבר את כל הספירות לאחדות אחת. וזהו הכוח העצום שבתפילה — שבשר ודם, ע"י דיבורו, מעורר את העולמות העליונים ומחבר אותם.
אמר רבי נחוניא: ולפיכך תיקנו חכמים שמונה עשרה ברכות. כל ברכה מכוונת כנגד ספירה או מדרגה עליונה, וכשאדם מתפלל שמונה עשרה הוא עולה מדרגה אחר מדרגה, מן התחתונה אל העליונה. בשלוש הראשונות הוא עולה, בשלוש עשרה האמצעיות הוא מבקש צרכיו, ובשלוש האחרונות הוא יורד ומודה.
שאלו: ומהו סוד "עקירת הרגליים" בתפילת העמידה? אמר להם: כשעוקר רגליו ועומד — הוא עוקר את עצמו מן העולם הזה ועומד בעולם העליון. כל זמן שעומד בתפילה, אינו בעולם הזה אלא כמלאך העומד לפני המלך. ולפיכך אומרים "קדוש קדוש קדוש" כמלאכים — שבשעת התפילה האדם מתעלה למדרגת המלאכים.
אמר רבי אמורא: בוא וראה כוח התפילה — שתפילת הצדיקים מהפכת מידת הדין למידת הרחמים. כיצד? כשגזרה רעה נגזרת, היא יוצאת ממידת הגבורה. והצדיק בתפילתו מעלה אותה למידת התפארת, שם מתמתקים הדינים ונהפכים לרחמים. ולפיכך אמרו חכמים "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים" — שהתפילה משנה את הגזירה.
כלל הדברים: התפילה היא הסולם שראה יעקב אבינו — מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. רגלי הסולם הן מילות התפילה שיוצאות מפי האדם למטה, וראשו הוא הכוונה שמגיעה למעלה. מלאכי אלהים עולים ויורדים בו — שבכל תפילה ותפילה עולים דברים מלמטה ויורד שפע מלמעלה. אשרי מי שיודע לעלות בסולם הזה.