אחר שביארנו את ייחוד המעשה, ראוי שנבאר את מידת הכניעה, שהיא שיכנע האדם לפני בוראו ויכיר בשפלותו ובקטנותו לעומת גדולת הבורא יתברך. כי הכניעה היא יסוד מוסד בעבודת ה', ומי שאין בו כניעה, עבודתו חסרה ופגומה.
וענין הכניעה הוא שירגיש האדם בלבו את המרחק האינסופי שבינו ובין הבורא יתברך, ויכיר שהוא נברא חלש ושפל, שאינו יכול לעשות כלום מכוחו שלו, ושכל מה שיש לו — חייו, בריאותו, שכלו, כוחו וממונו — הכול מאת ה', ובלעדי ה' אין לו כלום ואינו כלום.
ויש שני סוגי כניעה: כניעה חיצונית וכניעה פנימית. הכניעה החיצונית ניכרת בהתנהגות האדם — בדיבורו הנמוך, בהליכתו הצנועה, בלבושו הפשוט, ובמנהגו שאינו מתגאה על הבריות ואינו מבקש כבוד ומעלה. אבל הכניעה הפנימית היא העיקרית, והיא שירגיש האדם בעומק לבו את שפלותו לפני ה', ויתבייש ממנו על חטאיו ועל קיצור ידו בעבודתו.
והכניעה האמיתית באה מתוך ההכרה בגדולת הבורא מצד אחד, ובשפלות האדם מצד שני. כי כאשר יתבונן האדם בגדולת הבורא — שהוא ברא את השמים והארץ וכל צבאם, שהוא מחיה את כל החיים ומכלכל את כל הנבראים, שחכמתו אין לה סוף ויכולתו אין לה גבול — ויתבונן לעומת זאת בעצמו — שהוא בשר ודם, חלש ומוגבל, חייו קצרים ושכלו מועט — ממילא תבוא הכניעה ללבו.
ועוד גורם לכניעה הוא שיתבונן האדם בחטאיו ובפשעיו, וידע שאף על פי שה' גומל לו טוב בלא הפסק, הוא מצדו אינו ממלא את חובתו כראוי. כי הבורא נתן לו חיים ובריאות ופרנסה, והוא לפעמים עובר על מצוותיו ואינו מודה לו כראוי. הכרה זו מביאה לידי בושה וכניעה לפני ה'.
ודע כי הכניעה אינה חולשה ואינה שבירת הרוח. אדרבה, הכניעה האמיתית היא סימן של גבורה ושל שלמות. כי דווקא מי שמכיר באמת את מקומו ואינו מתגאה — הוא בעל שכל ובעל מידות טובות. ואילו מי שמתגאה ומרגיש עצמו גדול — הוא סכל וחסר דעת, שאינו מכיר את האמת על עצמו ועל מקומו בעולם.
והכניעה מביאה תועלות רבות לאדם: ראשית, היא מקרבת אותו לה', כי ה' אוהב את השפלים ואת הנכנעים, כמו שנאמר "רם ה' ושפל יראה". שנית, היא מרחיקה ממנו את הגאווה שהיא שורש כל המידות הרעות. שלישית, היא מביאה אותו לתשובה, כי מי שמכיר בשפלותו ובחטאיו קל לו יותר לשוב אל ה'.
ויש להיזהר מן הכניעה המזויפת, שהיא כניעה חיצונית בלא כניעה פנימית. כי יש אנשים שמראים עצמם ענווים ושפלי רוח, אבל בלבם הם מתגאים ומרגישים עליונות על הבריות. וכניעה זו גרועה מן הגאווה הגלויה, כי היא מוסיפה על הגאווה גם צביעות ושקר.
והדרך לקנות את מידת הכניעה היא ההתבוננות התמידית בשלושה דברים: בגדולת הבורא, בשפלות האדם, ובחסדי ה' שאינם פוסקים. כי מי שמתבונן בשלושה דברים אלה תמיד, ממילא ייכנע לבו לפני ה', ותהיה כניעתו אמיתית ושלמה.
ולסיכום שער זה: הכניעה היא מדרגה חשובה בעבודת ה', ועניינה שהאדם מכיר בשפלותו לפני גדולת הבורא ונכנע לפניו בלב שלם. ומידה זו היא תנאי הכרחי לתשובה ולהתקדמות בעבודת ה', כי אין אדם יכול לעלות בסולם העבודה אם אינו יורד תחילה במדרגות הכניעה.