פרשת אחרי מות-קדושים

נושאים מרכזיים

תוכן הפרשה

שתי הפרשות נקשרות לרקמה אחת של קדושה. אחרי מות פותחת בצל מות נדב ואביהוא, וה׳ מצווה את אהרן על עבודת יום הכיפורים — חמש טבילות, בגדי הלבן, וארבע כניסות לקדש הקדשים. שני שעירים עומדים זהים בפתח המשכן — ״גּוֹרָל אֶחָד לַה׳ וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל״. הכהן מתוודה על ראש השעיר המשתלח, והוא נושא את העוונות אל ארץ גזרה. משם בוקע הפסוק הגדול — ״כִּי־בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם... לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ״. אחריו באים איסור שחוטי חוץ, קדושת הדם — ״כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר״ — וקטלוג העריות עם האזהרה ״וְלֹא־תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם״. קדושים נפתחת בקול אל כל העדה — ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה׳״ — וכחמישים מצוות נופלות כגשם: מורא הורים, שבת, לקט שכחה ופאה, מאזני צדק, שכר שכיר בזמנו, ״לִפְנֵי עִוֵּר״, ״לֹא תַעֲמֹד עַל־דַּם רֵעֶךָ״, ו״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״. הקדושה יורדת מן הפרוכת אל השוק ומלמדת שכפרה ומעשה הם עורק אחד של חיים לפני ה׳.

בקצרה: מקדש הקודש ביום הכיפורים פוגש את חיי היומיום — קדושה אחת זורמת מן הפרוכת עד השוק.

חלוקת העליות

1. ראשון — עבודת יום הכיפורים (ט״ז, א׳–י״ז)
2. שני — השעיר לעזאזל (ט״ז, י״ח–ל״ד)
3. שלישי — שחיטת חוץ ועריות (י״ז, א׳–י״ח, ה׳)
4. רביעי — איסורי עריות (י״ח, ו׳–ל׳)
5. חמישי — קדושים תהיו (י״ט, א׳–י״ד)
6. שישי — ואהבת לרעך כמוך (י״ט, ט״ו–י״ט, ל״ב)
7. שביעי — עונשי עריות (כ׳, א׳–כ״ז)

רגעי שיא בפרשה

• הפתיחה הכבדה — ״אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן״ — וצו הכניסה לקדש הקדשים רק ביום אחד בשנה
• הכהן הגדול פושט ולובש, טובל חמש טבילות ומקדש ידיו ורגליו עשר פעמים — ״וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת־בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם״
• שני שעירים זהים עומדים בפתח אוהל מועד — ״גּוֹרָל אֶחָד לַה׳ וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל״
• ענן הקטורת ממלא את קדש הקדשים — ״וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת־הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל־הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת״
• הווידוי על ראש השעיר המשתלח — ״וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת־כָּל־עֲו‍ֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ — ושילוחו אל ארץ גזרה
• לב יום הכיפורים — ״כִּי־בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם... לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ״
• איסור שחוטי חוץ וקדושת הדם — ״כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר״
• אזהרת העריות והארץ שמקיאה — ״וְלֹא־תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ״
• הכינוס הלאומי — ״דַּבֵּר אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל״ — ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״
• פאה לקט ושכחה לעני ולגר, מאזני צדק ושכר שכיר בזמנו — ״לֹא־תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד־בֹּקֶר״
• ״לֹא־תַעֲמֹד עַל־דַּם רֵעֶךָ״, ״לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״, ותוכחה ללא שנאה — ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת־עֲמִיתֶךָ״
• תכשיט הכתר — ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה׳״ — ואהבת הגר ״כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״

פסוקים מרכזיים

מסר מרכזי

חז״ל כרכו את הפרשות בכוונה, ללמד שקדושה אינה מתחלקת לקודש וחול — היא רצף אחד. רש״י על ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ״ מבאר ״הוו פרושים מן העריות ומן העברה״ — קדושה מתחילה בגדר. הרמב״ן מרחיב: ״קדש עצמך במותר לך״ — גם במה שהותר נדרש שיעור ואיפוק. רבי עקיבא ראה ב״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ את ״כלל גדול בתורה״, ובן עזאי הוסיף ש״זה ספר תולדות אדם״ הוא כלל גדול יותר — שכולנו בצלם. עבודת הכהן בקדש הקדשים ומצוות ״לֹא־תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר״ הן שני צידי מטבע אחד: הגורל שבפנים מלמד על השכיר שבחוץ. האור החיים מדגיש שהחתימה ״אֲנִי ה׳״ השבה ונשנית בפרק י״ט מלמדת שהקדושה אינה מוסר אנושי בלבד אלא נוכחות אלוקית בין אדם לחברו. כך יום אחד של טהרה נפרש על שנה שלמה של מעשים.