פרשת וישב
ספר בראשית פרקים ל״ז-מ׳
נושאים מרכזיים
תוכן הפרשה
הפרשה פותחת בשלוות־שוא: 'וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו' — ומיד מתפוצצת הסערה. יוסף בן שבע־עשרה, לבוש כְּתֹנֶת פַּסִּים שאהבת אביו תפרה, מביא דיבה אל אחיו וחולם שתי פעמים: האלומות משתחוות, ואחר כך 'הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים'. השנאה מבשילה בדותן: יוסף מושלך אל בור ריק 'אֵין בּוֹ מָיִם', נמכר בעשרים כסף לישמעאלים־מדיינים, וכתונתו טבולה בדם שעיר מוגשת ליעקב — 'חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ'. האב הזקן ממאן להתנחם: 'אֵרֵד אֶל־בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה'. בינתיים יורד יהודה מאת אחיו, קובר את ער ואונן, ומוטעה אל תמר כלתו היושבת בפתח עיניים — ובסוף מודה: 'צָדְקָה מִמֶּנִּי'. יוסף יורד לבית פוטיפר, בורח מאשת אדוניו ומשאיר את בגדו בידה, ונזרק אל בית הסוהר. שם הוא פותר חלומות לשר המשקים ולשר האופים, ומבקש 'וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל־פַּרְעֹה' — אך הפרשה ננעלת בדממה מרה: 'וְלֹא־זָכַר שַׂר־הַמַּשְׁקִים אֶת־יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ'.
בקצרה: יעקב מבקש לישב בשלוה — ורגז יוסף קופץ עליו: חלומות, בור, כתונת דם וירידה אל מצרים.
חלוקת העליות
- ראשון — כתונת הפסים והחלומות (ל״ז, א׳–י״א)
- שני — מכירת יוסף (ל״ז, י״ב–כ״ב)
- שלישי — יוסף נמכר למדיינים (ל״ז, כ״ג–ל״ו)
- רביעי — יהודה ותמר (ל״ח, א׳–ל׳)
- חמישי — יוסף בבית פוטיפר (ל״ט, א׳–ו׳)
- שישי — יוסף בבית הסוהר (ל״ט, ז׳–מ׳, ח׳)
- שביעי — חלומות שרי פרעה (מ׳, ט׳–כ״ג)
רגעי שיא בפרשה
- 'וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב' — ביקש לישב בשלוה, קפץ עליו רגזו של יוסף (רש״י)
- כְּתֹנֶת פַּסִּים על יוסף בן שבע־עשרה — 'וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם'
- חלום האלומות — 'וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם־נִצָּבָה'
- 'עוֹד חֲלוֹם אַחֵר' — השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים
- דותן, הבור הריק והמכירה — עֶשְׂרִים כֶּסֶף לישמעאלים־מדיינים
- הכתונת הטבולה בדם מוגשת ליעקב — 'חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ'
- אבל שאין לו נחמה — 'אֵרֵד אֶל־בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה'
- יהודה בפתח עיניים — תמר והשלושה סימנים: 'הַכֶּר־נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה'
- הודאת יהודה — 'צָדְקָה מִמֶּנִּי' — ולידת פרץ וזרח
- יוסף נמלט מאשת פוטיפר — 'וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס'
- בית הסוהר ופתרון חלומות — שר המשקים לחיים, שר האופים לתליה
- 'וְלֹא־זָכַר שַׂר־הַמַּשְׁקִים אֶת־יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ' — חתימת הפרשה בשכחה
פסוקים מרכזיים
“הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי”
“וַיִּמְאֵן… וַיֹּאמֶר אֶל־אֵשֶׁת אֲדֹנָיו… וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים”
“צָדְקָה מִמֶּנִּי”
מסר מרכזיחז״ל במדרש (בראשית רבה פ״ד) פתחו את הפרשה במשל הכבד: 'ביקש יעקב לישב בשלוה — קפץ עליו רגזו של יוסף', ורש״י תבע כי הצדיקים בעולם הזה אינם זוכים למנוחה. כל וישב אינה אלא שרשרת נפילות: כתונת הפסים נקרעת, הבור בולע, יהודה יורד מאת אחיו, יוסף נזרק לבית הסוהר, ושר המשקים שוכח. אך מתחת לחושך טווה ההשגחה את חוטי הגאולה — האלומות שיקומו במצרים, פרץ שיוליד את דוד, והנשיכה של אשת פוטיפר שתהפוך לכיסא משנה למלך. הרמב״ן לימד שמעשי אבות סימן לבנים, וירידת יוסף היא דגם לכל גלות שבה ישראל נראים אבודים ודווקא אז מתבשלת תשועתם. הזוהר (ח״א קפ״ה) מדגיש את הבור 'אֵין בּוֹ מָיִם' — אין תורה — ובכל זאת יוסף שומר על 'דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו' (סוטה ל״ו) ונשאר צדיק. הפרשה מלמדת שהשכחה של שר המשקים אינה סוף הסיפור אלא רגע לפני הזכירה, והבור החשוך הוא חדר ההמתנה של המלוכה.
כל פרשות התורה
בחר פרשה מתוך חמישה חומשי תורה — לחץ לקריאה מלאה.