פרשת תצוה

נושאים מרכזיים

תוכן הפרשה

פרשת תצוה פותחת בציווי מפתיע — ״וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד״. משה מצווה לכונן את האור בתוך המקדש, ומכאן הפרשה עוברת לאהרן ולבניו — לבגדיהם שיֵעשו ״לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת״, לקידושם ולעבודתם. מתוארים שמונת בגדי הכהן הגדול — האפוד הזהוב, החושן ובו שנים־עשר אבנים חרותות בשמות השבטים, המעיל שכולו תכלת עם פעמוני זהב ורמונים בשוליו, הציץ הטהור שעליו חרוט ״קֹדֶשׁ לַה׳״, המצנפת, האבנט, הכתונת והמכנסיים. לצידם — ארבעת בגדי הכהן ההדיוט הפשוטים יותר. לאחר מכן באים שבעת ימי המילואים: פר ושני אילים, דם המילואים על תנוך האוזן והבוהן, וקידוש אהרן ובניו לדורות. הפרשה ממשיכה בקרבן התמיד — כבש בבוקר וכבש בין הערביים, ״עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם״. בסופה נחשף מזבח הקטורת הזהב שעליו מקטיר אהרן קטורת סמים בבוקר ובערב, ובתוך כל זאת ההבטחה הגדולה — ״וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים״.

בקצרה: שמן זית זך לנר תמיד, שמונה בגדי כהונה לכבוד ולתפארת, שבעת ימי מילואים ומזבח הקטורת הזהב.

חלוקת העליות

1. ראשון — שמן המשחה ונר תמיד (כ״ז, כ׳–כ״ח, ה׳)
2. שני — האפוד (כ״ח, ו׳–י״ב)
3. שלישי — החושן (כ״ח, י״ג–ל׳)
4. רביעי — המעיל והציץ (כ״ח, ל״א–מ״ג)
5. חמישי — חניכת אהרן ובניו (כ״ט, א׳–י״ח)
6. שישי — שבעת ימי המילואים (כ״ט, י״ט–ל״ז)
7. שביעי — מזבח הקטורת (כ״ט, ל״ח–ל׳, י׳)

רגעי שיא בפרשה

• ״וְאַתָּה תְּצַוֶּה״ — הפרשה היחידה משמות ואילך שבה שם משה נעדר, ובכל זאת הוא הדובר
• שמן זית זך כתית למאור — ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד״ לפני הפרוכת
• שמונה בגדי הכהן הגדול — אפוד, חושן, מעיל, ציץ, מצנפת, אבנט, כתונת ומכנסיים
• בגדי קודש ״לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת״ — ארבעה בגדים לכהן ההדיוט ושמונה לכהן הגדול
• חושן המשפט — שתים־עשרה אבנים: אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת, נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם, לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה, תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה
• האורים והתומים בתוך החושן — ״וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל עַל־לִבּוֹ״
• המעיל כליל תכלת — פעמוני זהב ורמונים מתחלפים בשוליו ״וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל־הַקֹּדֶשׁ״
• הציץ על המצח — ״פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַה׳״ — זהב טהור על פתיל תכלת
• שבעת ימי המילואים — פר חטאת ושני אילים, ודם על תנוך האוזן, בוהן היד ובוהן הרגל
• קרבן התמיד — ״הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם״
• מזבח הקטורת הזהב — ״וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים״ בוקר וערב
• ההבטחה החותמת — ״וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים״

פסוקים מרכזיים

מסר מרכזי

בעל הטורים עומד על הפלא — תצוה היא הפרשה היחידה מפרשת שמות ועד מות משה שבה שם רבנו נעדר לחלוטין. חז״ל במדרש תנחומא מבארים: כשחטאו ישראל בעגל אמר משה ״מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ״ — וקללת חכם אפילו על תנאי באה, ולכן נמחה שמו מפרשה זו דווקא. אך הזוהר מוסיף פנים אחרות — דווקא כאן, בפרשת אחיו אהרן, מסתלק משה לאחור כדי להאיר את אחיו בכל הדרו. הרמב״ן מדגיש שהבגדים אינם קישוט חיצוני אלא ״לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת״ — לכבוד הקב״ה ולתפארת הכהן העובד. החושן על הלב, לימדו חז״ל, הוא תיקון על מכירת יוסף — כשאהרן נושא את שמות השבטים על ליבו הוא מאחד מה שנקרע. הספורנו מבאר את פעמוני המעיל — הקול מקדים את הכניסה, שכן אף לפני הקודש אין נכנסים בהפתעה. וה״שפת אמת״ מלמד שהשמן הזך הכתית למאור הוא מופת לעבודת הצדיקים — רק מי שנכתש ונטחן, ההופך עצמו לשמן זך, זוכה להעלות נר תמיד בבית ה׳.