פרשת כי תשא

נושאים מרכזיים

תוכן הפרשה

פרשת כי תשא היא הנפילה הגדולה והסליחה העמוקה ביותר שבתורה. היא פותחת במצוות מחצית השקל — "זֶה יִתְּנוּ כָּל־הָעֹבֵר עַל־הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל" — וחז״ל סיפרו שהקב״ה הראה למשה מטבע של אש. אחר־כך מצטוות מלאכת הכיור ממראות הצובאות, שמן המשחה, אחד־עשר סממני הקטורת, ומינוי בְּצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶּן־חוּר משבט יהודה ואהליאב למלאכת המשכן. ואז — השבר: "וַיַּרְא הָעָם כִּי־בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן־הָהָר", הזהב מושלך לאש, העגל יוצא, "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" נקרא, ואהרן בונה מזבח. משה יורד, רואה את המחולות, ומנפץ את הלוחות תחת ההר. בני לוי שולפים חרב לקריאת "מִי לַה׳ אֵלָי", ומשה מתייצב לפני הקב״ה: "וְאִם־אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ". מתוך התחינה "הַרְאֵנִי נָא אֶת־כְּבֹדֶךָ" בוקעות י״ג מידות הרחמים — "ה׳ ה׳ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן", ומשה פוסל לוחות שניים. הפרשה נחתמת בקרני העור של פני משה, שכוסו במסווה.

בקצרה: מחצית השקל, עגל הזהב, שבירת הלוחות, תפילת משה, י״ג מידות הרחמים ולוחות שניים מתוך סליחה.

חלוקת העליות

1. ראשון — מחצית השקל, הכיור והקטורת (ל׳, י״א–ל׳)
2. שני — בצלאל ואהליאב ושבת (ל׳, ל״א–ל״א, י״ז)
3. שלישי — חטא העגל (ל״א, י״ח–ל״ב, י״ד)
4. רביעי — שבירת הלוחות ועונשי העם (ל״ב, ט״ו–ל״ה)
5. חמישי — תפילת משה ומראהו את כבוד ה׳ (ל״ג, א׳–כ״ג)
6. שישי — י״ג מידות והלוחות השניים (ל״ד, א׳–כ״ו)
7. שביעי — הפנים המאירות של משה (ל״ד, כ״ז–ל״ה)

רגעי שיא בפרשה

• מחצית השקל — "זֶה יִתְּנוּ כָּל־הָעֹבֵר עַל־הַפְּקֻדִים" — מטבע של אש שהראה הקב״ה למשה, כי אף יהודי איננו מספר שלם לבדו
• הכיור ממראות הצובאות של הנשים — "כִּי־בְמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת בָּנוּ אֶת הַכִּיּוֹר" — מראות של אהבה שהפכו לכלי קודש
• שמן המשחה הסודי ואחד־עשר סממני הקטורת — "קְטֹרֶת סַמִּים מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ"
• בְּצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶּן־חוּר מיהודה — "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת"
• השבת כאות עולם — "כִּי־אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם"
• בֹּשֵׁשׁ מֹשֶׁה — השטן הטעה בשש שעות (רש״י) — "קוּם עֲשֵׂה־לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ"
• הזהב לאש, העגל יוצא, אהרן בונה מזבח וקורא — "חַג לַה׳ מָחָר"
• חרון האף — "לֶךְ־רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" — ומשה מנפץ את הלוחות תחת ההר
• העגל נשרף ונטחן דק — "וַיִּזֶר עַל־פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
• "מִי לַה׳ אֵלָי" — בני לוי נאספים וחרב בירכם, ומשה מתחנן — "וְאִם־אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ"
• הנקרה בצור ומעבר הכבוד — "וְרָאִיתָ אֶת־אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ"
• י״ג מידות הרחמים — "ה׳ ה׳ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וֶאֱמֶת" — ולוחות שניים, וקרני אור בפני משה

פסוקים מרכזיים

מסר מרכזי

אמרו חכמים (בבא בתרא י״ד) ש"לוחות ושברי לוחות מונחים בארון" — כלומר אין אמונה שלמה בלי ידיעת השבר. הלוחות הראשונים ניתנו בקולות וברקים, והאותיות היו פורחות באוויר; אך דווקא הלוחות השניים, שמשה פסל בעצמו מתוך דמעה ותשובה, הם שנכנסו אל הארון ושרדו לדורות. רש״י מביא שהשטן הטעה את העם בשש שעות — "בֹּשֵׁשׁ משה" — לרמז שהנפילה באה מחישוב מוטעה של זמן, מחוסר סבלנות לנצח. המדרש (תנחומא) מתאר את משה שומט את הלוחות כשהוא רואה שהכתב פורח מהן, כי בלי אמונה אי־אפשר לשאת אפילו את המילה הכתובה. והרמב״ן מדגיש שי״ג המידות הן בריתו של הקב״ה לדורות — "ברית כרותה לי״ג מידות שאינן חוזרות ריקם". זו הפרשה המלמדת שהאל הגדול אינו דורש שלמות — הוא דורש שבר, תשובה ותחינה, ומתוכם בוקע האור שזרח מפני משה.