פרשת ויצא

נושאים מרכזיים

תוכן הפרשה

פרשת ויצא היא עשרים שנות גלות שבהן נער בודד הופך לעם. יעקב יוצא מבאר שבע, והשמש שוקעת עליו פתאום — פירש רש״י שהקב״ה הקדים שקיעתה כדי לעצור אותו במקום. הוא שוכב על האבנים וחולם: ״וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה״, ומלאכים עולים ויורדים בו. בבוקר הוא נודר: ״וְהָיָה ה׳ לִי לֵאלֹהִים״, ומציב מצבה. בבאר חרן הוא פוגש את רחל, גולל את האבן לבדו, ״וַיִּשָּׂא אֶת־קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ״. שבע שנות עבודה נדמות בעיניו ״כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ״. לבן מרמה ומחליף בלאה, ויעקב עובד עוד שבע. לאה יולדת בזה אחר זה — ראובן, שמעון, לוי, ובאה יהודה ״הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת־ה׳״. רחל צועקת בכאב ״הָבָה־לִּי בָנִים וְאִם־אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״. לבסוף נפקדת, ויוסף נולד. יעקב בורח עם נשיו וילדיו ועדריו, לבן רודף, וברית גלעד חותמת את הגלות.

בקצרה: יעקב יוצא לבדו, חולם סולם, אוהב רחל, מרומה בלאה, ובונה שנים־עשר שבטים בבית לבן הרמאי.

חלוקת העליות

1. ראשון — חלום הסולם (כ״ח, י׳–כ״ב)
2. שני — פגישת יעקב ורחל (כ״ט, א׳–י״ז)
3. שלישי — נישואים ללאה ורחל (כ״ט, י״ח–ל״ה)
4. רביעי — לידת השבטים (ל׳, א׳–כ״א)
5. חמישי — עושר יעקב במקלות (ל׳, כ״ב–מ״ג)
6. שישי — בריחה מלבן (ל״א, א׳–כ״ד)
7. שביעי — לבן רודף ומתפייסים (ל״א, כ״ה–ל״ב, ג׳)

רגעי שיא בפרשה

• יעקב יוצא מבאר שבע לבדו — ״וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה״
• השמש שוקעת פתאום — רש״י: הקדים הקב״ה שקיעתה כדי להלין אותו שם
• חלום הסולם — ״סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ״
• היקיצה המזועזעת — ״מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה… זֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם״
• המפגש בבאר — יעקב גולל את האבן לבדו, ״וַיִּשָּׂא אֶת־קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ״
• שבע שנים כימים אחדים — ״וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ״
• ליל החופה — לבן מחליף בלאה, ובבוקר ״וְהִנֵּה־הִוא לֵאָה״
• לאה הבלתי־אהובה יולדת — ראובן, שמעון, לוי, ויהודה: ״הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת־ה׳״
• זעקת רחל העקרה — ״הָבָה־לִּי בָנִים וְאִם־אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״
• פקידת רחל ולידת יוסף — ״אָסַף אֱלֹהִים אֶת־חֶרְפָּתִי״
• תחבולת המקלות — יעקב מפצל לבנים ושקדים ובונה עדר עצום
• הבריחה וברית גלעד — לבן רודף, והקב״ה מזהיר: ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תְּדַבֵּר עִם־יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד־רָע״

פסוקים מרכזיים

מסר מרכזי

רבי חיים מוולוז׳ין בנפש החיים למד מחלום הסולם שהאדם עצמו הוא סולם — רגליו בארץ וראשו בשמים, והוא המחבר בין העולמות. רש״י מביא את דברי חז״ל שהמלאכים ״עולים ויורדים״ ולא ״יורדים ועולים״ — מלאכי ארץ ישראל ליווּהוּ עד כאן, ומלאכי חוץ לארץ ירדו לקבלו, רמז שגם בגלות יש שמירה. הרמב״ן מסביר שכל מה שאירע ליעקב בחרן אינו סיפור פרטי אלא סימן לבנים — עשרים שנות עבודה קשה אצל לבן הן אב־טיפוס לכל גלויות ישראל, שבסופן יוצאים ברכוש גדול. בעל השפת אמת דרש שלאה היא בחינת העולם הנסתר והרחל הנגלה, ושניהם נדרשים לבניין השבטים. המהר״ל בגור אריה מדגיש את כוחו של יעקב לגלול את האבן לבדו — זו אותה אבן שהיתה על פי הבאר, והיא עצמה האבן שיניח תחת ראשו. בגלות חרן, בתוך בית של רמאות, נבנה עם ישראל — מלמד שהקדושה צומחת דווקא במקומות המכוסים, ואין מקום שהשכינה לא יורדת לשם עם יושביה.