פרשת ראה
ספר דברים פרקים י״א-ט״ז
נושאים מרכזיים
תוכן הפרשה
הפרשה נפתחת בקריאה אישית — ״רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה״ — לשון יחיד אל רבים, שכל אחד יראה במו עיניו את הבחירה. משה מצווה להעמיד את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל, ומיד ״אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת־כָּל־הַמְּקֹמוֹת״ — לעקור עבודה זרה מן הארץ. מולה ניצבת המצווה המנוגדת — ״הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ — מזבח אחד, שילו ירושלים. התורה מבחינה בין שחיטת חולין לקרבנות ומזהירה ״רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם״, ואחריה דיני נביא שקר, מסית ומדיח, ועיר הנדחת הנשרפת. נפרשים סימני הכשרות, מעשר שני הנאכל בירושלים, ומעשר עני לגר ליתום ולאלמנה. שמיטת הכספים מכה בלב הכלכלה — ״אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה־בְּךָ אֶבְיוֹן״ — ועמה ״פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת־יָדְךָ״. העבד העברי יוצא ב״הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ״, והפרשה נחתמת בבכור ובשלוש הרגלים — פסח, שבועות וסוכות — ובציווי ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״ ו״יֵרָאֶה כָּל־זְכוּרְךָ אֶת־פְּנֵי ה׳״.
בקצרה: משה מעמיד ברכה וקללה, מצווה על מקום אחד, ביעור עבודה זרה, מעשרות, שמיטת כספים ועלייה לרגל.
חלוקת העליות
- ראשון — ברכה וקללה (י״א, כ״ו–י״ב, י׳)
- שני — מקום המקדש (י״ב, י״א–כ״ח)
- שלישי — מסית ומדיח ועיר הנדחת (י״ב, כ״ט–י״ד, ח׳)
- רביעי — סימני טהרה (י״ד, ט׳–כ״ט)
- חמישי — שמיטת כספים ומתן צדקה (ט״ו, א׳–י״ח)
- שישי — בכור בהמה (ט״ו, י״ט–ט״ז, ח׳)
- שביעי — שלוש רגלים (ט״ז, ט׳–י״ז)
רגעי שיא בפרשה
- ״רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה״ — יחיד אל רבים, שכל אחד יראה לעצמו
- ברכה על הר גריזים וקללה על הר עיבל — הדרמה הגדולה עם הכניסה לארץ
- ״אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת־כָּל־הַמְּקֹמוֹת״ — עקירת עבודה זרה מכל פינה
- ״הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ — מקום אחד, מזבח אחד, לב אחד
- ״רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם״ — ההבחנה בין חולין לקרבנות ודין הדם
- נביא השקר, המסית והמדיח — ודין עיר הנדחת הנשרפת כליל באש
- סימני הכשרות חוזרים — מפרסת פרסה לסנפיר וקשקשת
- ״עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר״ — מעשר שני הנאכל בירושלים ומעשר עני לגר ליתום ולאלמנה
- ״אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה־בְּךָ אֶבְיוֹן״ — שמיטת הכספים מוחקת חוב ומרוממת את החלש
- ״פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת־יָדְךָ לְאָחִיךָ״ — גם בערב שביעית, בלב רחב
- ״הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ״ — עבד עברי יוצא לחופשי ובידו מתנת פרידה נדיבה
- ״שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל־זְכוּרְךָ״ — פסח, שבועות וסוכות בבית הבחירה
פסוקים מרכזיים
“רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה”
“פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת־יָדְךָ לְאָחִיךָ”
“שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל־זְכוּרְךָ”
מסר מרכזירש״י עומד על חילוף הלשון — ״רְאֵה״ ביחיד ו״לִפְנֵיכֶם״ ברבים — ולומד שכל יחיד ויחיד חייב לראות בעיניו את הבחירה, שאין מסתתרים מאחורי הציבור. הספורנו מוסיף שהראייה היא ראיית השכל — שהברכה והקללה אינן גזרות אלא תוצאות טבעיות של המעשה. האבן עזרא מדגיש ש״הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר״ לא נוקב בשם — כדי שהבחירה תתגלה לאט, משילה עד ירושלים. הרמב״ם (ספר המצוות) רואה במעשר שני חינוך שלם: העלייה לירושלים לאכול בקדושה מכשירה את הלב לתורה. במסכת גיטין (ל״ו ע״א) מתוארת תקנת הפרוזבול של הלל, שנולדה דווקא מפני ש״פָתֹחַ תִּפְתַּח״ נשכחה — והתורה צפתה זאת באזהרתה ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־יִהְיֶה דָבָר עִם־לְבָבְךָ בְלִיַּעַל״. המדרש (ספרי) קורא ב״הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ״ שחרור שהוא שותפות — אדון המשחרר ביד ריקה לא באמת שחרר. ראה היא פרשה של עם הבוחר בכל רגע — בכל ארוחה, בכל שקל ובכל חג — ורואה שהחיים עצמם הם הברכה.
כל פרשות התורה
בחר פרשה מתוך חמישה חומשי תורה — לחץ לקריאה מלאה.