פרשת פנחס
ספר במדבר פרקים כ״ה-ל׳
נושאים מרכזיים
תוכן הפרשה
פותחת הפרשה בכתר: ״פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת־חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת־קִנְאָתִי״ — וחז״ל לימדונו שייחסו הכתוב כנגד השבטים שזלזלו ואמרו ״ראו בן בן פוטיאל מזרע יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה״. ה׳ כורת עמו ״בְּרִית שָׁלוֹם״ וכהונת עולם. אחר כך פוקדים משה ואלעזר את העם בשנה הארבעים — שש מאות אלף ואלף שבע מאות ושלושים — ״וּבְאֵלֶּה לֹא־הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן״, לא נותר מדור המדבר איש מלבד יהושע וכלב. חמש בנות צלפחד — מחלה, נֹעה, חגלה, מלכה ותרצה — ניגשות: ״לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם־אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ״, וה׳ קובע ״כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת״. ה׳ אומר למשה ״עֲלֵה אֶל־הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה... וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל־עַמֶּיךָ״, ומשה בענווה מבקש: ״יִפְקֹד ה׳ אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל־בָּשָׂר אִישׁ עַל־הָעֵדָה״. יהושע ״אִישׁ אֲשֶׁר־רוּחַ בּוֹ״ נבחר, ומשה סומך עליו ידיו לעיני העדה. נחתמת הפרשה בלוח קרבנות המוספים — תמיד של שחר ושל בין הערביים, שבת, ראש חודש, פסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת.
בקצרה: ברית שלום לפנחס, מפקד דור הנכנסים, בנות צלפחד תובעות נחלה, מינוי יהושע ולוח המוספים של כל השנה.
חלוקת העליות
- ראשון — ברית פנחס (כ״ה, י׳–כ״ו, ד׳)
- שני — מפקד השבטים (כ״ו, ה׳–נ״א)
- שלישי — חלוקת הארץ ובנות צלפחד (כ״ו, נ״ב–כ״ז, ה׳)
- רביעי — דיני ירושה (כ״ז, ו׳–כ״ג)
- חמישי — קרבן תמיד, שבת, ראש חודש (כ״ח, א׳–ט״ו)
- שישי — פסח ושבועות (כ״ח, ט״ז–ל״א)
- שביעי — ראש השנה, יום כיפור, סוכות (כ״ט, א׳–ל״ט)
רגעי שיא בפרשה
- ״פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן״ — הייחוס הכפול כנגד לעג השבטים
- ״הֵשִׁיב אֶת־חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת־קִנְאָתִי״ — עדות שמים על מעשה הקנאות
- ״הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת־בְּרִיתִי שָׁלוֹם״ — ברית וכהונת עולם לפנחס ולזרעו
- מפקד שני בערבות מואב — שש מאות ואלף ושבע מאות ושלושים בני ישראל
- ״וּבְאֵלֶּה לֹא־הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן״ — דור המדבר נגמר, רק יהושע וכלב נותרו
- חמש בנות צלפחד — מחלה, נֹעה, חגלה, מלכה ותרצה — ניצבות לפני משה ודורשות נחלה
- ״לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם־אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ״ — צעקת הצדק שמשנה הלכה
- ״כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת״ — ה׳ מאשר: דיני ירושה לבנות נקבעים בתורה
- ״עֲלֵה אֶל־הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה... וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל־עַמֶּיךָ״ — גזר הדין שפורץ את לב משה
- ״יִפְקֹד ה׳ אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל־בָּשָׂר אִישׁ עַל־הָעֵדָה״ — בקשת הרועה על צאנו
- יהושע ״אִישׁ אֲשֶׁר־רוּחַ בּוֹ״ מתמנה, ומשה סומך עליו ידיו לעיני העדה כולה
- לוח המוספים הגדול — תמיד, שבת, ראש חודש, פסח, שבועות, ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמיני עצרת
פסוקים מרכזיים
“הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת־בְּרִיתִי שָׁלוֹם”
“קַח־לְךָ אֶת־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן אִישׁ אֲשֶׁר־רוּחַ בּוֹ”
“כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת”
מסר מרכזירש״י הדגיש שהתורה ייחסה את פנחס עד אהרן הכהן כנגד השבטים שבזוהו ואמרו שהוא נכד יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה — ובא הכתוב וקבע את שורשו הכוהני. ה״אור החיים״ לימד שברית השלום אינה שכר בלבד אלא תיקון: הקנאי צריך שלום פנימי, שלא יהפוך כעסו לטבע. בנות צלפחד — כך דרשו חז״ל בבבא בתרא קי״ט — היו חכמניות ודרשניות וצדקניות, ודור הנשים היה נאמן מדור האנשים. בקשת משה ״אֱלֹהֵי הָרוּחֹת״ נדרשת ברש״י: רועה הצריך להכיר דעתו של כל אחד ולסבול כל שבט בסבלנות. הרמב״ן הסביר שסמיכת יהושע לעיני העדה קבעה מסורת של המשכיות — העברה פומבית של אור. ירידת פרי סוכות משלוש־עשרה עד שבע — שבעים במספר — מלמדת, לדברי חז״ל במסכת סוכה, על כפרת אומות העולם הבאה דרך ישראל. הפרשה כולה היא צומת שבו הדור הישן נסגר והדור החדש קם.
כל פרשות התורה
בחר פרשה מתוך חמישה חומשי תורה — לחץ לקריאה מלאה.