פרשת משפטים

נושאים מרכזיים

תוכן הפרשה

פרשת משפטים פותחת בוָי״ו מחברת — ״וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם״ — ורש״י לומד ממנה שגם דיני הממון ניתנו מסיני. מן ההד של הברקים יורדת התורה אל הפרט הדק של חיי המסחר, ובכך מכריזה שהקדושה שוכנת לא רק בהר אלא בשורת כסף בין שכן לשכנו. עבד עברי שבחר לא לצאת — אוזנו נרצעת על הדלת, שהרי שמעה בסיני ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ ובחרה אדם בשר ודם. אחריו מגיעים דיני נפשות ונזיקין: ״עַיִן תַּחַת עַיִן״ שחז״ל והרמב״ם לימדו שהיא תשלומי ממון, שור נגח ובור פתוח, אש פורצת בקוצים, וארבעה שומרים — חינם, שכר, שואל ושוכר. הפרשה צועקת לצדק חברתי: ״וְגֵר לֹא־תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״, אלמנה ויתום לא תְעַנּוּן, ואסור להלוות בריבית לעני. שבת ושלוש הרגלים נוטעות קדושה בזמן, ו״לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ מטמיע את איסור בשר בחלב. ה׳ מבטיח מלאך שילך לפני העם, והפרשה חותמת בברית נוראה — נערי ישראל זורקים דם, הזקנים חוזים ״תַּחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר״, והעם רועם ״נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״. משה נעלם בענן לארבעים יום וארבעים לילה.

בקצרה: מן הרעם של סיני אל שורת בית־הדין — עבד, שור, שומרים, גר, רגלים, וברית שנחתמה בדם ובאור ספיר.

חלוקת העליות

1. ראשון — דיני עבד עברי (כ״א, א׳–י״ט)
2. שני — חבלות ושור (כ״א, כ׳–כ״ב, ג׳)
3. שלישי — דיני שומרים (כ״ב, ד׳–כ״ו)
4. רביעי — דיני ממון וחברה (כ״ב, כ״ז–כ״ג, ה׳)
5. חמישי — דיני משפט וחגים (כ״ג, ו׳–י״ט)
6. שישי — הבטחת הכניסה לארץ (כ״ג, כ׳–כ״ה)
7. שביעי — ברית סיני (כ״ד, א׳–י״ח)

רגעי שיא בפרשה

• ״וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים״ — הוָי״ו שמוסיפה על הראשונים, ורש״י פוסק: גם דיני הממון מסיני
• עבד עברי שאוהב את אדונו — ״וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת־אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ״ על הדלת ועל המזוזה
• ״וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת״ — ארבע מיתות בית־דין נחתמות על הכתב
• ״עַיִן תַּחַת עַיִן״ — חז״ל והרמב״ם: דמי עין, לא עין ממש
• שור מועד ושור תם, בור פתוח ואש פורצת — ״כִּי־תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים״
• ארבעה שומרים — שומר חינם, שומר שכר, שואל ושוכר — כל אחד וגבולות אחריותו
• ״וְגֵר לֹא־תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״
• ״אִם־כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת־עַמִּי אֶת־הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא־תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה״ — איסור ריבית לעני
• ״לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ — מקור איסור בשר בחלב בתורה
• הבטחת המלאך — ״הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ״
• חזון הזקנים — ״וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר״
• ״נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״ — והענן בולע את משה לארבעים יום וארבעים לילה

פסוקים מרכזיים

מסר מרכזי

רש״י על פסוק הפתיחה מלמד יסוד עצום: הוָי״ו של ״וְאֵלֶּה״ מחברת את דיני הממון אל עשרת הדברות — ״מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני״. אין הפרדה בין קודש לחול; הבגד אחד הוא. התורה יורדת מן הרעם של ההר אל הסנטימטר המדוד של שור שנגח ובור שנחפר, כי שם נמדדת האמונה. המכילתא מוסיפה ש״לִפְנֵיהֶם״ — ולא לפני נכרים — נטעה את בית־הדין כמזבח הקטן של כל עיר בישראל. הרמב״ם בהלכות חובל ומזיק מפרש את ״עין תחת עין״ כתשלומי ממון, כי דין תורה מבקש צדק, לא נקמה. ״כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״ נאמר שש וארבעים פעמים בתורה לפי הגמרא, והרמב״ן מסביר שהזיכרון של הכאב הוא מקור הרחמים. ״נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״ — ר׳ אלעזר בשבת פ״ח אומר שבאותה שעה ירדו שישים ריבוא מלאכים וקשרו שני כתרים לכל אחד מישראל, כי הקדימו עשייה להבנה. זו הגאונות של משפטים: לא פילוסופיה שמורידים אל המעשה, אלא מעשה שמעלה אל השמים.