פרשת בשלח

נושאים מרכזיים

תוכן הפרשה

פרשת בשלח היא שבוע אחד שדחוס בו דור שלם של ניסים. פרעה סוף־סוף משלח את העם, והקב״ה מוליכם במכוון בדרך העקלתון — "דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם־סוּף" — שמא יראו מלחמה וישובו מצרימה. ביום הולך לפניהם עמוד הענן וּבלילה עמוד האש, ומשה נושא איתו את עצמות יוסף כשבועה שנשבעו האחים. פרעה מתחרט, רותם שש־מאות רכב בחור, ומשיגם על שפת הים. הנה קצה של פחד — "הֲמִבְּלִי אֵין־קְבָרִים בְּמִצְרַיִם" — ומשה עונה: "ה׳ יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן". נחשון בן עמינדב קופץ ראשון, המטה מורם, הים נבקע לשנים־עשר שבילים, והמצרים טובעים. משה ובני ישראל פותחים בשירת הים — "אָשִׁירָה לַה׳ כִּי גָאֹה גָּאָה" — ומרים לוקחת תוף בידה. אחר כך בא מבחן המים במרה שהומתקו בעץ, נופל המן "לֶחֶם מִן־הַשָּׁמָיִם", נצטווית שבת ראשונה, מי מריבה ברפידים, ומלחמת עמלק הפתאומית כשידי משה מורמות למעלה.

בקצרה: פרעה משלח, הים נקרע לשנים־עשר שבילים, שירת הים בוקעת, והמן יורד — שבוע אחד שהפך עבדים לעם.

חלוקת העליות

1. ראשון — יציאה בשלח ורדיפת פרעה (י״ג, י״ז–י״ד, ח׳)
2. שני — העם זועק ונס הים נעשה (י״ד, ט׳–י״ד)
3. שלישי — קריעת ים סוף וטביעת המצרים (י״ד, ט״ו–ל״א)
4. רביעי — שירת הים ושירת מרים (ט״ו, א׳–כ״ו)
5. חמישי — המן (ט״ו, כ״ז–ט״ז, י׳)
6. שישי — המשך המן ושבת (ט״ז, י״א–ל״ו)
7. שביעי — מי מריבה ומלחמת עמלק (י״ז, א׳–ט״ז)

רגעי שיא בפרשה

• פרעה משלח סוף־סוף — אך הקב״ה מוליך בדרך הארוכה "דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם־סוּף", פן ינחם העם בראותם מלחמה
• עמוד הענן ביומם ועמוד האש בלילה — "לֹא־יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה"
• משה נושא את עצמות יוסף — פוקד פקדון בן ארבע מאות שנה, "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם"
• פרעה מתחרט ורודף — שש־מאות רכב בחור והעם נבעת: "הֲמִבְּלִי אֵין־קְבָרִים בְּמִצְרַיִם"
• משה משיב בעוצמה נצחית — "ה׳ יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן"
• נחשון בן עמינדב קופץ ראשון למים לפי חז״ל — והים נבקע לשנים־עשר שבילים
• קריעת ים סוף — "וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה", והמים חומה מימינם ומשמאלם
• שירת הים — "אָשִׁירָה לַה׳ כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"
• מרים הנביאה בוקעת בתוף — "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת־הַתֹּף בְּיָדָהּ"
• מי מרה המתמתקים בעץ והמן היורד — "לֶחֶם מִן־הַשָּׁמָיִם", עם שלו בערב ושבת ראשונה
• מי מריבה ברפידים — המטה מכה בסלע, "הֲיֵשׁ ה׳ בְּקִרְבֵּנוּ אִם־אָיִן"
• מלחמת עמלק המפתיעה — יהושע נלחם מלמטה וידי משה מורמות מלמעלה, "מִלְחָמָה לַה׳ בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר"

פסוקים מרכזיים

מסר מרכזי

חז״ל במכילתא מספרים שבקריעת ים סוף ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי — רגע של גילוי שכינה עצום שהפך את העבדים לעם מאמין. ובכל זאת, מיד אחרי השירה באה תלונה על מים במרה, ואחר כך תלונה על לחם, ואחר כך מי מריבה. רש״י על "ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו" לימד שהאמונה נבנית בשלבים — לא רק ברגע המפואר אלא בעבודה היומיומית של "מָן הוּא" — ניסיון מצטנע של לחם יומי. הזוהר הקדוש קורא לשירת הים "שירה של אחדות", כי רק כשכל העם פתח פה יחד, מימינם ומשמאלם חומה, התגלה קול ה׳ בים. ובאותו זמן ממש, כשידי משה מורמות על הגבעה, מתברר שהעיקר אינו החרב של יהושע אלא הלב המכוון למעלה. כך הולכת הפרשה בקצב של אמונה — מהשירה אל המחסור, ומן המחסור אל שירה חדשה.