פרשת בלק

נושאים מרכזיים

תוכן הפרשה

בָּלָק בֶּן־צִפּוֹר מלך מואב רואה את כל אשר עשה ישראל לאמורי וליבו נמס מפחד, ושולח זקנים אל בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר הקוסם המהולל — "אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר". בלעם מסרב תחילה — "לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת־פִּי ה׳" — אך כשחוזרים שרים נכבדים מזה חומד שכר וקם בבוקר וחובש את אתונו. בדרך מתגלה מלאך ה׳ וחרבו שלופה, ורק האתון רואה אותו — שלוש פעמים היא לוחצת אל הקיר ורובצת, עד שהקב״ה פותח את פיה "מֶה־עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי". בלעם הנבוך מודה "חָטָאתִי". שלוש פעמים הוא עולה עם בלק להר — בָּמוֹת בָּעַל, שְׂדֵה צֹפִים וראש פְּעוֹר — מקים שבעה מזבחות, ושלוש פעמים יוצאת מפיו שירה הפוכה מכוונתו. "מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב", "הֶן־עָם כְּלָבִיא יָקוּם", "לֹא־הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב". בלק זועם — "לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ" — ובלעם חותם בנבואת אחרית הימים "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב". הקללה נכשלה — אך הפיתוי מצליח: בנות מואב ומדין מפילות את ישראל בפעור, מגפה פורצת, ופנחס בקנאתו דוקר את זמרי וכזבי ועוצר את הנגף שכבר הפיל עשרים וארבעה אלף.

בקצרה: בלק שוכר את בלעם לקלל, האתון פוקחת עיניים, ארבע נבואות הופכות לברכות, ופנחס עוצר את מגפת פעור.

חלוקת העליות

1. ראשון — בלק שולח לבלעם (כ״ב, ב׳–י״ב)
2. שני — בלעם יוצא לדרך (כ״ב, י״ג–ל״ה)
3. שלישי — האתון מדברת (כ״ב, ל״ו–ל״ח)
4. רביעי — ברכה ראשונה (כ״ב, ל״ט–כ״ג, י״ב)
5. חמישי — ברכה שנייה (כ״ג, י״ג–כ״ו)
6. שישי — שתי הברכות האחרונות (כ״ג, כ״ז–כ״ד, כ״ה)
7. שביעי — בעל פעור ופנחס (כ״ה, א׳–ט׳)

רגעי שיא בפרשה

• "וַיַּרְא בָּלָק בֶּן־צִפּוֹר" — מלך מואב חרד מול ישראל ושולח שרים אל בלעם בן בעור הקוסם
• "אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" — המוניטין שבפיו של בלעם מוליך או מפיל ממלכות
• "לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת־פִּי ה׳" — סירוב ראשון, אך תאוות השכר גוברת כששבים שרים נכבדים יותר
• "וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־אֲתֹנוֹ" — בלעם קם בבוקר בזריזות לקלל, וכנגדו יוצא מלאך ה׳ חרבו שלופה
• שלוש פעמים לוחצת האתון אל הקיר ורובצת תחתיו — היא רואה את המלאך שעיני הנביא נעלמו ממנו
• "וַיִּפְתַּח ה׳ אֶת־פִּי הָאָתוֹן" — "מֶה־עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי" — הנביא הנכלם מודה "חָטָאתִי"
• "מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" — הברכה שפותחת את תפילת שחרית של ישראל עד היום
• "הֶן־עָם כְּלָבִיא יָקוּם" — ישראל המתאחד כארי הקם לטרף, והקללה הופכת לשיר גבורה
• "לֹא־הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב" — עין הנביא נושאת חן על צאצאי האבות, וה׳ אלוהיו עמו
• "לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ" — זעקת בלק המתוסכל בעוד המזבחות שלו ריקים
• "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" — חזון מלך המשיח בפי נביא האומות
• "וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל־בְּנוֹת מוֹאָב" — מה שהקסם לא השיג, הפיתוי הצליח — ופנחס קם ומכפר

פסוקים מרכזיים

מסר מרכזי

פרשת בלק היא הפרשה היחידה בתורה שנמסרה כולה בעיני הגויים — לא מפי משה אלא מפי נביא האומות. חז״ל בברכות ז׳ ע״א למדו מכאן שה׳ העמיד לאומות העולם נביא כמשה, שלא יאמרו "אילו היה לנו נביא חזרנו למוטב". רש״י על האתון מביא — "ליקרא על דעתן שהן יודעים מה שהבהמה אינה יודעת" — שהבהמה השפלה רואה מה שעין הנביא נסתמה מראותו, כדי לשבר את גאוותו. המשנה באבות (ה׳, י״ט) מעמידה את תלמידי בלעם הרשע — עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה — כהיפוך גמור לתלמידי אברהם. ובכל זאת, דווקא מפיו יצאה "מה טובו אוהליך יעקב" שחכמים קבעוה בפתח התפילה — כי ברכה הבאה מפי שונא היא עדות נצחית. הזוהר מלמד שהקב״ה הפך את לשונו כדרך שהופכים שק לבגד מלכות. ולבסוף, כשהקסם נכשל, יעץ בלעם את עצת פעור — שהפיתוי יעשה מה שהקללה לא יכלה. קנאת פנחס "וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" לימדה שאין נשק נגד יצר הרע אלא מעשה אחד של אמת.