פרשת מקץ

נושאים מרכזיים

תוכן הפרשה

‏״וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים״ — שנתיים תמימות נוספות ישב יוסף בבור, עד שפרעה חולם: שבע פרות בריאות שבולעות שבע כחושות, ושבע שיבולים מלאות שנבלעות בריקות. כל חרטומי מצרים מגששים ואין פותר, ואז נזכר שר המשקים ב‏״נַעַר עִבְרִי עֶבֶד״ ששכח שנתיים. מריצים את יוסף מן הבור, מגלחים ומחליפים שמלותיו, והוא עומד לפני פרעה ומכריז ‏״בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת־שְׁלוֹם פַּרְעֹה״. שבע שנות שובע הולכות ובאות ושבע שנות רעב יבלעו הכל, ופרעה הנדהם ממנה את הנער העברי למשנה‏־למלך — ‏״אֵין־נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ״ — נותן לו טבעת, מרכבה, את השם צָפְנַת פַּעְנֵחַ, ובימי הרעב נולדים מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם. הרעב מכה בכל הארצות, ויעקב שולח את עשרת בניו מצרימה לשבור אוכל. יוסף מכירם והם לא מכירים אותו, פניו נסתרים, לשונו קשה, לבו סוער — ‏״אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל־אָחִינוּ״. הוא כולא את שמעון לערבון ודורש את בנימין, ורק אחרי תחנון ארוך של יהודה מסכים יעקב לשלחו. במשתה בארמון מושיבם לפי סדר לידתם — דבר שאין לדעת — ואז טומן את גביעו בשק בנימין, והפרשה נקטעת: יהודה ניגש לפתוח בנאום ההצלה.

בקצרה: חלומות פרעה, יוסף עולה ממעמקי הבור לכס המשנה, והאחים יורדים מצרימה אל מפגש שעוד לא הכירו.

חלוקת העליות

1. ראשון — חלומות פרעה (מ״א, א׳–י״ד)
2. שני — יוסף פותר ומציע עצה (מ״א, ט״ו–ל״ח)
3. שלישי — עליית יוסף ותולדותיו (מ״א, ל״ט–נ״ב)
4. רביעי — הרעב וירידת האחים (מ״א, נ״ג–מ״ב, י״ח)
5. חמישי — האחים חוזרים עם שמעון בכלא (מ״ב, י״ט–מ״ג, ט״ו)
6. שישי — פגישה שנייה ובנימין (מ״ג, ט״ז–ל״ד)
7. שביעי — הגביע בשק בנימין (מ״ד, א׳–י״ז)

רגעי שיא בפרשה

• ‏״וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים״ — פרעה חולם, ושבע הפרות הכחושות בולעות את הבריאות על שפת היאור
• ‏״וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה״ — חרטומי מצרים עומדים אילמים, ושר המשקים נזכר לפתע בנער העברי ששכח
• ‏״וַיְרִיצֻהוּ מִן־הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו״ — יוסף מוקפץ מן הצינוק אל היכל המלך ברגע אחד
• ‏״בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת־שְׁלוֹם פַּרְעֹה״ — יוסף מסלק את עצמו ומפנה את הבמה לבורא
• ‏״הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ״ — פרעה מכריז ומרכיב את העברי על מרכבת המשנה, עם טבעת וצָפְנַת פַּעְנֵחַ
• ‏״וַיֵּלֶד לְיוֹסֵף שְׁנֵי בָנִים״ — מְנַשֶּׁה כי נִשַּׁנִי, ואֶפְרָיִם כי הִפְרַנִי בארץ עָנְיִי
• ‏״וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים״ — עשרה אחים נכנסים, משתחווים ארצה, והחלום הישן מתגשם לנגד עיניו
• ‏״וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ״ — הוא מדבר אתם קשות, מאשימם במרגלות, וכולא את שמעון לעיניהם
• ‏״אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל־אָחִינוּ״ — האחים נזכרים בבור הישן, ויוסף מסב פניו ובוכה בסתר
• ‏״אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ״ — יהודה לוקח ערבות על בנימין, ויעקב נכנע ושולח את בן זקוניו
• ‏״וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ״ — במשתה הארמון מושיבם בסדר לידתם, ומשאת בנימין גדולה פי חמש
• ‏״וְאֶת־גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן״ — המבחן האכזר נטמן, והפרשה נחתמת על יהודה הניגש לדבר

פסוקים מרכזיים

מסר מרכזי

רש״י מדייק בפתיחה ‏״וַיְהִי מִקֵּץ״ — הקץ בידי שמים, ולא יצא יוסף מן הבור רגע אחד קודם שהגיעה שעתו. שנתיים נוספות נגזרו עליו, אומר המדרש (בראשית רבה פ״ט), משום שתלה בטחונו בשר המשקים ואמר ‏״זְכַרְתַּנִי... וְהִזְכַּרְתַּנִי״. אך ברגע שהגיע הקץ, ‏״וַיְרִיצֻהוּ מִן־הַבּוֹר״ — ברצף אחד מן הטיט אל המרכבה, לְלַמֶּדְךָ שישועת ה׳ כהרף עין. הרמב״ן מבאר שיוסף מקיים את חלומותיו בדקדוק ואינו שולח מכתב לאביו, כי ידע שהכל מוכרח להתגלגל כדי שהחלום יתממש במלואו. ובמעמד האחים — המהר״ל כותב שהמבחן אינו נקמה אלא תיקון: יוסף בוחן אם עודם מוכנים להפקיר אח למען הנאתם, או שהשתנו והפכו לאחים באמת. ישיבתם לפי הסדר, הגביע הטמון, האיום על בנימין — כל אלה מציבים בפניהם בדיוק את ניסיון הבור מחדש. והפרשה נקטעת באמצע הדרמה, כי זהו רגע ההכרעה של האומה כולה: האם אחד יעמוד עבור אחיו.