פרשת קרח

נושאים מרכזיים

תוכן הפרשה

קרח בן יצהר, בן דודו של משה, לוקח את עצמו לצד אחר — "וַיִּקַּח קֹרַח" — ומצרף אליו את דתן ואבירם מבני ראובן ו-250 "קְרִיאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם". הם ניצבים מול משה ואהרן בטענה חדה — "רַב־לָכֶם כִּי כָל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה׳ וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל ה׳". משה נופל על פניו, ומציע מבחן מסוכן — מחר בבוקר כל אחד ייקח מחתה וקטורת, וה׳ יבחר את הקדוש. בבוקר דרמטי משה פוקד על העדה — "סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים" — ונשבע שבועה חסרת תקדים — "וְאִם־בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳ וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת־פִּיהָ". והאדמה שומעת — "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת־פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם", והאש אוכלת את ה-250. המחתות הופכות לציפוי המזבח — "זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". למחרת העם מתלונן שוב, מגיפה פורצת, ואהרן רץ עם הקטורת ועומד בין המתים ובין החיים. המבחן האחרון — שנים עשר מטות בקודש, ומטה אהרן לבדו פורח ומוציא שקדים — חותם את הבחירה לעולם.

בקצרה: קרח מורד בכהונת אהרן, הארץ פותחת את פיה ובולעת, מטה אהרן פורח שקדים ומאשר את הבחירה.

חלוקת העליות

1. ראשון — תחילת מחלוקת קרח (ט״ז, א׳–י״ג)
2. שני — התגברות המחלוקת (ט״ז, י״ד–י״ט)
3. שלישי — בליעת קרח ועדתו (ט״ז, כ׳–ל״ה)
4. רביעי — המחתות ומטה אהרן (י״ז, א׳–כ״ד)
5. חמישי — אהרן עוצר את המגיפה (י״ז, כ״ה–י״ח, ז׳)
6. שישי — 24 מתנות כהונה (י״ח, ח׳–כ׳)
7. שביעי — מעשרות ולויים (י״ח, כ״א–ל״ב)

רגעי שיא בפרשה

• "וַיִּקַּח קֹרַח" — רש״י: לקח את עצמו לצד אחר להיות נחלק מן העדה
• ברית מפתיעה — לוי בן יצהר חובר לראובנים דתן ואבירם ואון בן פלת, ועמם 250 "קְרִיאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם"
• הטענה החריפה — "רַב־לָכֶם כִּי כָל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים... וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל ה׳"
• חז״ל — קרח לעג בשאלות "טלית שכולה תכלת חייבת בציצית" ו"בית מלא ספרים חייב במזוזה"
• משה נופל על פניו ומתפלל "אַל־תֵּפֶן אֶל־מִנְחָתָם" — ומזמן את כולם למבחן הקטורת של מחר בבוקר
• און בן פלת ניצל בחכמת אשתו — שהשקתה אותו יין ויישבה שיער בפתח אוהלה
• הציווי הדחוף — "סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים" — ושבועת משה "וְאִם־בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳"
• הרגע הנורא — "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת־פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם" חיים שאולה; ואש אוכלת את ה-250
• המחתות נרקעות לציפוי המזבח — "זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"
• למחרת — "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת־עַם ה׳"; אהרן רץ עם הקטורת — "וַיַּעֲמֹד בֵּין־הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה"
• מבחן שנים עשר המטות — ומטה אהרן לבדו "וַיּוֹצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים"; המטה נשמר לדורות
• עשרים וארבע מתנות כהונה ומעשר ראשון ללויים — כלכלת הקודש נחתמת

פסוקים מרכזיים

מסר מרכזי

אמרו חז״ל במסכת אבות — "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים; איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו". רש״י שם ציטוט נוקב בפסוק הראשון — "וַיִּקַּח קֹרַח" — מה לקח? "לקח את עצמו לצד אחר להיות נחלק מתוך העדה". המורד הגדול לא טעה בסיסמה — "כולם קדושים" היא אמת צרופה; הוא טעה במניע — הקדושה שימשה לו מעטה לקנאה אישית, שהרי הרמב״ן מדגיש שקרח קינא שקהת הצעיר מונה נשיא ולא הוא. מכאן שהארץ — לא משה — היא שהכריעה; "בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳" כלשון הרמב״ן — בריאה חדשה שמעולם לא הייתה. ומטה אהרן הפורח — עץ יבש המוציא שקדים — הוא ההפך הגמור — מנהיגות נמדדת בחיים שהיא מצמיחה, לא בשררה שהיא תובעת. לכן נשמר המטה לעדות — "לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי" — להזכיר שהאדמה שומעת, והלבלוב מנצח את המחתה.