פרשת תרומה
ספר שמות פרקים כ״ה-כ״ז
נושאים מרכזיים
תוכן הפרשה
פרשת תרומה פותחת שער חדש בתורה — מן הדיבור אל המעשה. ה׳ אומר למשה "דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ־לִי תְּרוּמָה", וחז״ל דקדקו: "לי — לשמי", ולמה "וְיִקְחוּ" ולא "ויתנו" — שהנותן הוא הלוקח, שהנדבה מחזירה אל האדם יותר משנוטלים ממנו. התורה מונה שלוש־עשרה חומרי נדבה — זהב כסף ונחושת, תכלת ארגמן ותולעת שני ושש, עזים ועורות אילים ותחשים, עצי שיטים, שמן, בשמים ואבני שוהם. ואז בא הפסוק המפעים — "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", ודרשו חז״ל: לא "בתוכו" אלא "בתוכם" — בתוך כל אחד ואחד. נגלית תוכנית הארון וכרוביו "פְּנֵיהֶם אִישׁ אֶל־אָחִיו" פורשי כנפיים, השולחן ולחם הפנים, והמנורה "מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר" עם שבעת קניה ופרחי השקדים. התורה מתארת יריעות וקרשים ובריחים, פרוכת ומסך, מזבח הנחושת וחצר המשכן. שלוש פעמים חוזר הכלל — "כַּאֲשֶׁר הָרְאֵיתָ אֹתְךָ בָּהָר" — כל פרט מדויק. כך נולד הרעיון שלא היה כמותו — אלוהים המבקש לשכון עם עמו באוהל נייד ההולך עמם במדבר.
בקצרה: ה׳ מבקש מישראל תרומה ומצווה לבנות משכן, אוהל נייד שבו תשרה שכינה בתוך כל אחד ואחד.
חלוקת העליות
- ראשון — ציווי התרומה (כ״ה, א׳–ט״ז)
- שני — הכפורת והכרובים (כ״ה, י״ז–ל׳)
- שלישי — המנורה (כ״ה, ל״א–מ׳)
- רביעי — היריעות (כ״ו, א׳–י״ד)
- חמישי — הקרשים והבריחים (כ״ו, ט״ו–ל׳)
- שישי — הפרוכת והמסך (כ״ו, ל״א–ל״ז)
- שביעי — מזבח הנחושת וחצר המשכן (כ״ז, א׳–י״ט)
רגעי שיא בפרשה
- הקריאה הפותחת — "וְיִקְחוּ־לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ"
- שלוש־עשרה חומרי הנדבה — זהב, כסף ונחושת, תכלת, ארגמן ותולעת שני ושש, עזים ועורות, שיטים ושמן, בשמים ואבני שוהם
- ההכרזה המפעימה — "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" — לא בתוכו אלא בתוך כל אחד ואחד
- הארון מצופה זהב מבית ומחוץ, ובו לוחות הברית — "וְנָתַתָּ אֶל־הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת"
- הכרובים הפורשים כנפיים למעלה — "פְּנֵיהֶם אִישׁ אֶל־אָחִיו" — סוככים על הכפורת
- ההבטחה הנוקבת — "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת"
- השולחן ולחם הפנים — שנים־עשר לחמים, כנגד שבטי ישראל, מונחים לפני ה׳ תמיד
- המנורה חטיבה אחת — "מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר" — שבעה קנים, גביעים ופרחי שקדים
- יריעות המשכן — עשר יריעות שש משזר ותכלת וארגמן, חבורות בלולאות וקרסי זהב
- הקרשים הניצבים מעצי שיטים, ובריחיהם — והטבעות עם הבדים שלא יסורו מן הארון
- הפרוכת המבדילה בין הקודש לקודש הקודשים — רקומה בכרובים מעשה חושב
- הכלל החוזר שלוש פעמים — "כַּאֲשֶׁר הָרְאֵיתָ אֹתְךָ בָּהָר" — כל פרט כתבנית שנראתה למשה
פסוקים מרכזיים
“וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם”
“מֵאֵת כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ”
“וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ”
מסר מרכזירש״י עומד על "וְיִקְחוּ־לִי" ומלמד — לי לשמי, שהנתינה תהא טהורה מכל פנייה. ומדוע "ויקחו" ולא "ויתנו"? כי בתורה כל נתינה לה׳ היא קבלה, והמוסר דבר לקדושה מקבל יותר משנתן. פסגת הפרשה בפסוק "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", ודרשו חז״ל בשמות רבה — "בתוכם" ולא "בתוכו", ללמדך שאין המשכן בית לשכינה אלא כלי ללב, וכל אדם מישראל אוהל מועד קטן. במנורה מספר רש״י שנתקשה משה במעשיה, אמר לו הקב״ה — השלך הככר לאור והיא נעשית מאליה, ללמדך שיש מלאכות שהאדם מביא הרצון וה׳ גומר המעשה. הפסוק החוזר "כַּאֲשֶׁר הָרְאֵיתָ אֹתְךָ בָּהָר" מלמד, כרמב״ן, שהמשכן שלמטה בבואה של תבנית שלמעלה. הארון שבדיו לא יסורו — סוד התורה הנוסעת עם האדם; השולחן — סוד הפרנסה; המנורה — אור החכמה. שלושה כלים, שלוש קומות של חיי אדם, ושכינה אחת המאחדת את כולם.
כל פרשות התורה
בחר פרשה מתוך חמישה חומשי תורה — לחץ לקריאה מלאה.