פרשת בהר

נושאים מרכזיים

תוכן הפרשה

פרשת בהר פותחת בפסוק שהטריד את רש״י — ׳וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי׳ — ושאל ׳מה ענין שמיטה אצל הר סיני׳, ומכאן שכל המצוות נאמרו בסיני בכלליהן ובפרטיהן. בחוק מופלא מצווה ה׳ על מעגל גדול — כל שבע שנים ׳וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה׳׳, כל מלאכת שדה וכרם שובתת, וכל הצומח מאליו הפקר לבעל ולעבד ולבהמה ולחיה אשר בארצך. ולשואלים ׳מַה־נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת׳ משיב ה׳ בהבטחה עוצרת נשימה — ׳וְצִוִּיתִי אֶת־בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת־הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים׳. לאחר שבע שמיטות באה שנת היובל — ׳וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶיהָ׳ — השופר הגדול תוקע ביום הכיפורים, כל שדה חוזר לנחלת אבות, וכל עבד עברי פוסע אל חירותו. הפרשה מלמדת את הלכות גאולת השדות והבתים, ואת חוק האח שמך — ׳וְכִי־יָמוּךְ אָחִיךָ... וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ׳. אסור ליטול ממנו נשך ותרבית, ואין להעבידו בפרך כעבד כנעני. והכל נחתם בהכרזה הגדולה — ׳כִּי־לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר־הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳. בהר מציירת כלכלה רדיקלית — הארץ של ה׳, ואנו אריסיו בלבד.

בקצרה: בהר סיני — שמיטה, יובל, דרור בארץ, איסור ריבית ועבד עברי — כי לי בני ישראל עבדים.

חלוקת העליות

1. ראשון — שמיטת הארץ (כ״ה, א׳–י״ג)
2. שני — מכירת קרקע (כ״ה, י״ד–י״ח)
3. שלישי — שנת היובל (כ״ה, י״ט–כ״ד)
4. רביעי — גאולת קרקע (כ״ה, כ״ה–כ״ח)
5. חמישי — בתי ערי חומה והלויים (כ״ה, כ״ט–ל״ח)
6. שישי — עבד עברי ויציאתו (כ״ה, ל״ט–מ״ו)
7. שביעי — גאולת עבד מגוי (כ״ה, מ״ז–נ״ה)

רגעי שיא בפרשה

• ׳בְּהַר סִינַי׳ — רש״י שואל ׳מה ענין שמיטה אצל הר סיני׳, ומשיב: כל המצוות בכלליהן ובפרטיהן נאמרו בסיני
• ׳וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה׳׳ — בשנה השביעית מלאכת שדה וכרם שובתת, האדמה נושמת לנוכח בוראה
• הפקר גמור — ספיחי השביעית חופשיים לעבד, לאמה, לשכיר ולתושב, ׳וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ׳
• ׳וְצִוִּיתִי אֶת־בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת־הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים׳ — הבטחה שמפרנסת אמונה
• שבע שבתות שנים — ארבעים ותשע שנה, ואז שופר גדול ביום הכיפורים מכריז על שנת החמישים
• ׳וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶיהָ׳ — היובל פורץ שערים, שוחרר חופש בעולם כולו
• ׳וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל־אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ׳ — כל קרקע חוזרת לבעליה הראשונים
• ׳כִּי־לִי הָאָרֶץ כִּי־גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי׳ — סוד הבעלות: הכל של ה׳, ואנחנו דיירים
• ׳וְכִי־יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ׳ — חיזוק האח הנופל לפני שייפול
• ׳אַל־תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ׳ — הלוואה היא חסד, לא סחורה
• עבד עברי — ׳לֹא־תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד׳, אינו עבד כנעני, אחיך הוא
• ׳כִּי־לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם׳ — כבר קנויים לה׳, ועל כן לא ימכרו ממכרת עבד לבשר ודם

פסוקים מרכזיים

מסר מרכזי

רש״י, בשאלתו הקלאסית ׳מה ענין שמיטה אצל הר סיני׳, פותח לנו שער — אין מצווה קטנה שלא ניתנה בסיני על כל דקדוקיה, והשמיטה היא המופת לכך. הרמב״ן מוסיף שהשמיטה עדות לבריאת העולם בשבעה, והיובל — עדות לחמישים שערי בינה ולעולם הבא. הספורנו רואה ביובל תיקון חברתי מוחלט — איפוס של כל עוולות הזמן, השבת כל אדם אל נחלתו ואל משפחתו. ׳כִּי־לִי הָאָרֶץ׳ (כ״ה, כ״ג) הוא הציר — אין אצלנו בעלות מוחלטת, כל מכר מותנה בחזרה, כי האדון האמיתי הוא ה׳. וכשאומרת התורה ׳כִּי־לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים׳ — דורשת הגמרא (בבא מציעא י׳ ע״א) ׳עבדי הם — ולא עבדים לעבדים׳, אדם שכבר נקנה לשמים אינו יכול להימכר מכירה גמורה לאדם אחר. ומכאן איסור הריבית — הלוואה שמרוויחה על חולשתו של אחיך אינה חסד אלא שעבוד נוסף, ועל כן ׳וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ׳. כל פרשת בהר היא שיעור בכלכלה של אמונה — מי שסומך על ה׳ יכול לעזוב שדהו שנה שלמה, לוותר על ריבית, ולשחרר עבדיו, כי הוא יודע שהכל — של מי שאמר והיה העולם.