פרשת שמות

נושאים מרכזיים

תוכן הפרשה

ספר השעבוד והגאולה נפתח בחשכה גמורה. שבעים נפש ירדו מצרימה, ופתאום "וַיָּקָם מֶלֶךְ־חָדָשׁ עַל־מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף" — והחיים הופכים כבשן. "וַיְמָרְרוּ אֶת־חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים", ובצל הגזירות על הבנים קמות שפרה ופועה — "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת־הָאֱלֹהִים". יוכבד מניחה את התיבה בסוף היאור, בת פרעה פותחת ורואה נער בוכה ותולה בו את שמו: "כִּי מִן־הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ". משה גדל בארמון, יוצא אל אחיו, מכה את המצרי ובורח למדין, שם הוא פוגש את בנות יתרו על הבאר. בהר חורב מתלקח הסנה — "וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" — וה׳ קורא מתוכו, מוסר שם של נצח "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" ושולח את הרועה הנמלט אל פרעה. "מִי אָנֹכִי" ממאן משה חמש פעמים, אך המטה נהפך לנחש והיד מלבינה כשלג. בפגישה הראשונה פרעה שואג "מִי ה׳ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ", הכביד עולו והפקיע את התבן — והעם נשבר. הפרשה נחתמת בזעקת משה ובהבטחה: "עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה".

בקצרה: דור יוסף נגדע, השעבוד קורע את מצרים, ומתוך הסנה הבוער נשלח משה לגאול את עמו.

חלוקת העליות

1. ראשון — ירידת השבטים למצרים ופרעה החדש (א׳, א׳–י״ז)
2. שני — שיפרה ופועה ולידת משה (א׳, י״ח–ב׳, י׳)
3. שלישי — משה בורח למדין (ב׳, י״א–כ״ה)
4. רביעי — הסנה הבוער (ג׳, א׳–ט״ו)
5. חמישי — שליחות משה ואותותיו (ג׳, ט״ז–ד׳, י״ז)
6. שישי — חזרה למצרים ופגישת אהרן (ד׳, י״ח–ל״א)
7. שביעי — פגישה ראשונה עם פרעה (ה׳, א׳–ו׳, א׳)

רגעי שיא בפרשה

• פרעה החדש קם — "אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף" — ומתחיל עידן האפלה
• גזירת העבדות נחתמת — "וַיְמָרְרוּ אֶת־חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה"
• גזירת הבנים — כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו
• שפרה ופועה מסרבות — "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת־הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ"
• יוכבד שמה את התיבה בסוף, ומרים צופה מרחוק
• בת פרעה מצילה ומכנה — "כִּי מִן־הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ"
• משה מכה את המצרי, בורח למדין ופוגש את בנות יתרו על הבאר
• הסנה בוער ואינו אוכל — "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה־נָּא וְאֶרְאֶה"
• ה׳ מוסר את שמו — "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה"
• חמש מאנוני משה — "מִי אָנֹכִי", "מַה־שְּׁמוֹ", "וְהֵן לֹא־יַאֲמִינוּ"
• אותות המטה והיד — נחש ותפיסה, צרעת וריפוי
• פרעה מתריס — "מִי ה׳ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ" — והעבודה כבדה שבעתיים

פסוקים מרכזיים

מסר מרכזי

פרשת שמות היא ספר של חשכה המבקשת אור. חז״ל לימדונו שהגלות מתחילה כאשר "מת יוסף ואחיו וכל הדור ההוא" — כשהזיכרון מתעמעם, הגזירה מוצאת פתח. דווקא בתוך התהום קמות נשים של אמת: שפרה ופועה שלא נכנעו לפרעה, יוכבד שלא ויתרה על הילד, מרים שעומדת מרחוק לדעת מה ייעשה, בת פרעה שפורשת יד אל מי היאור. הרמב״ן מלמד שזה שורש הגאולה — יראת שמים יקרה מכל מצוות מלך. משה, שגדל בארמון, מגלה את גדלותו ברגע שהוא "וַיֵּצֵא אֶל־אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" — הגואל מתחיל להיות גואל ברגע שהוא רואה. הסנה הבוער ואינו אוכל הוא דיוקן של ישראל בגלות — נשרפים ולא כלים. שם ה׳ "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" מבטיח נוכחות שאינה עוזבת. וההכבדה של פרעה, שנראית כנסיגה, היא בעצם הניצוץ הראשון של הגאולה — שבור הכד כדי שיאיר הנר.